מדינת ישראל מתייבשת

מדינת ישראל מתייבשת 

מאת:  אתי בורלא
לשעבר מנהלת המחלקה לבריאות הסביבה בלשכת הבריאות המחוזית מחוז מרכז וגם מהנדסת מי שתיה ארצית במחלקת בריאות הסביבה בשרותי בריאות הציבור של משרד הבריאות.

מבוא

השאלה האם ישראל מתייבשת, עלתה שוב לאחרונה וזאת בשל שנות הבצורת האחרונות ומצוקת אספקת המים לאזורים שונים במדינה.

באזורנו יש חשיבות עצומה למופעי גשם שיורידו כמה שיותר משקעים. מי הגשמים ממלאים (מילוי חוזר) את מקורות המים הטבעיים. על מנת שזה יקרה חשוב שמופעי הגשם יתפרסו לאורך זמן (בכל החורף) ועוצמתם תהיה כזו שתאפשר כמה שיותר חלחול לקרקע ולמי התהום. התחזיות מנבאות שמופעי הגשם בעתיד יהיו מרוכזים יותר, הגשם ירד בעוצמה גבוהה יותר, על שטח קטן יחסית והצפי הוא לירידה משמעותית בכמות הגשם הכוללת (30%-). מצב זה יגרום להידלדלות ניכרת של מקורות המים הטבעיים באזור. שינויים אלה מחייבים את התייחסותם של מקבלי ההחלטות במטרה להימנע ממשברים עתידיים של מחסור באספקת מים ולהיערך טוב יותר לשינויים באירועי ההצפות והשיטפונות.

השינויים הדרמטיים הנ"ל בכמויות המשקעים השנתיות, אופן ירידתם ופיזורם על פני המדינה, מאתגרים את מקבלי ההחלטות כבר שנים. לתופעות אלו יש להוסיף את הירידה בכמות המים הראויים לשתייה, כתוצאה מהתדרדרות מתמדת באיכותם. חשוב לציין בהקשר זה את העלייה ברמת המליחות בכנרת ובמי התהום.

בשנים האחרונות נעשו מהלכים רבים להבטחת אספקת מים יציבה ופותחו טכנולוגיות ייחודיות להגדלת כמויות המים לשתייה ולצרכים נוספים באמצעות הקמת מתקני התפלת מים ומחזור מים. במאמר זה ננסה להציג את הבעיות והקשיים בנושא.

למרות הפעולות שבוצעו, השנה היינו עדים לקשיי אספקה באזורים המנותקים מהמערכת הארצית ואספקת המים אליהם מתבססת על מקורות מקומיים. בהקשר זה יש לציין את האזור הניזון מהכינרת, בשל מצבה הקשה (מפלס המים העכשווי נושק למפלס האדום התחתון 213-).

הגופים האחראים על משק המים
רשות המים  

הגוף הממשלתי המרכזי המופקד על ניהול משק המים והביוב כולו. הרשות אחראית על פיתוח ואסדרה של משק המים, קביעת המדיניות והרגולציה בנושא. הרשות אחראית להבטיח כמות מספקת של מים לשתייה וליתר השימושים. הרשות אחראית לפקח על ספקי המים השונים לרבות תאגידי המים והביוב, להוציא רישיונות, לקבוע תנאים ולחייב אגרות לספקי מים, תוך הבטחת עמידה בסטנדרטים מחייבים.

חברת מקורות

חברת המים הגדולה בישראל, האחראית על הפקת כ-65% מסך המים, הובלתם ואספקתם באיכות הנדרשת. לחברת מקורות מתקני הפקת מים, מתקני טיפול במים ומתקני הולכת מים.

ספקי מים /תאגידי המים

ספקי מים אחראים לספק מים לצרכנים בכמות ובאיכות הנדרשת. התאגידים הם גופים מוניציפליים שבאחריותם הטיפול בתחומי המים והביוב במקום הרשויות המקומיות.

המשרד להגנת הסביבה

אחראי בין היתר על מניעת זיהום קרקע ומי תהום. למשרד סמכויות שמטרתן לפעול מול המפעלים/אתרים מזהמים ולמנוע מצב של הגעת חומרים מסוכנים לרבות אשפה וביוב לסביבה.

משרד הבריאות

אחראי על איכות המים המסופקים לשתייה. המשרד קובע את התקנים של איכות המים לשתייה, להשקיה, לרחצה ולנוי, מאשר ומפקח על מקורות המים המשמשים לשתייה ועל המים המסופקים לשתייה.

מקורות המים בישראל

מקורות המים העיקריים הם מים טבעיים, אגם הכינרת ומאגרי מי התהום (אקוויפר ההר ואקוויפר החוף).

מי הכנרת

מי הכנרת מסופקים בהיקפים קטנים מאד וזאת בשל ירידה משמעותית ביותר בהיקף המים הזמינים לשאיבה. בממוצע מתרחשת ירידה של 1 ס"מ ביום במפלס המים בשל שאיבה ואידוי ובזמן זה חסרים כ 4 מטר לקו האדום העליון. המפלס בספטמבר 25 גבוה רק ב 0.135 מטר מהקו האדום התחתון. זה מצב בעייתי ביותר ומחייב התייחסות .

מי התהום

כשליש מהמים מסופקים ממי התהום באמצעות מספר רב של קידוחים, חלקם הגדול מאקוויפר ההר. מאקוויפר החוף שואבים רק במקומות מסוימים בשל מצבו הקריטי ולאור העובדה כי חלקים ניכרים הומלחו עקב שאיבת יתר בעשרות השנים האחרונות וחלקים מסוימים הזדהמו או בסכנת זיהום בשל הפיתוח הסמוך לקידוחי השאיבה.

חשוב לציין כי מרבית קידוחי המים, נקדחו לפני שנים רבות מאוד (שנות ה50 וה60) וחלקם הגדול עשוי לקרוס בשנים הקרובות ולא לאפשר את שאיבת המים באמצעותם. בנוסף, יש להדגיש כי חלק גדול מהקידוחים שהיו בעבר מרוחקים מבינוי ומפעילות תעשייתית וחקלאית, נמצאים בסמיכות לפעילות המסכנת את איכות המים הנשאבים ואנו עדים לסגירת קידוחים רבים בשנים האחרונות. בעניין זה יש להדגיש כי לעיתים בחלק ניכר מהמקרים אין אפשרות לקדוח קידוחים חדשים במקום ובמיקום של הקידוחים שקרסו (כ 40% מהקידוחים נסגרו ב 30 שנים האחרונות).

מים מותפלים

במטרה להפיק את כמויות המים הנדרשות, ישראל עברה מתלות במקורות טבעיים להסתמך יותר על מתקני התפלה. כיום כ-70% מהמים הביתיים מותפלים, מה שמייצר יציבות באספקה אך מגביר תלות בטכנולוגיה ובאנרגיה.

מתקני ההתפלה מספקים כמויות גדולות של מים באיכות מעולה, ומהווים רשת ביטחון למשק המים.

המים המותפלים (בקרוב מאד מעל 700 מיליון מ"ק מים בשנה), מועברים לאזורים נרחבים ביותר במדינה באמצעות המערכות הארציות של חברת מקורות. מתקני ההתפלה הגדולים הם: אשקלון, פלמחים, חדרה, שורק ואשדוד וקיימים גם מתקנים במפרץ אילת ומתקני התפלה מקומיים למי מליחים.

מי קולחים

נעשה שימוש רב בקולחים באיכות ראויה בחקלאות ועוד, כתחליף למים טבעיים.

בעיות מרכזיות

מחסור מחריף במים זמינים לאספקה

רצף נדיר של שנות בצורת עם מיעוט משקעים, גרם לירידה משמעותית בכמויות המים הזמינות. מפלסי המים בכנרת ובמי התהום יורדים וצפויים לרדת גם בשנים הקרובות. בנוסף, המשקעים אינם יורדים בפריסה שווה באזורים השונים במדינה ומצב זה מקשה עוד יותר על המצב.

המשבר האקלימי הגובר, מהווה איום על יציבות אספקת המים, בעיקר באזורי הצפון. מקורות המים בצפון הם במצב הגרוע ביותר ב 100 השנים האחרונות וקיים מחסור חריף של מים זמינים. בכנרת חסרים 1.2 מיליארד מ"ק וכמות המים הזמינים הצטמצמה עד לכדי 10% מהכמות הזמינה בעבר.

אתגרים ביטחוניים ומפגעי טבע

מצבי עימות עשויים לפגוע בתשתיות המים, כולל במתקני התפלה ומגבירים את פגיעות משק המים. סיכונים ביטחוניים אלו, מחייבים הכנה מתאימה ומתן פתרונות לפגיעה אפשרית בתשתיות המים/ הביוב והחשמל ויש להתכונן מבעוד מועד למצבים אלו.

המערכת נדרשת להתכונן גם לסכנות מרעידות אדמה ומפגעי טבע אחרים.

עליה מתמדת בביקוש

צריכת המים עולה בעקבות גידול האוכלוסייה, עליה ברמת החיים, פיתוח והרחבה של אזורי תעשייה, הרחבת הפעילות החקלאית ושימושים נוספים המחייבים שימוש במים.

המדינה נדרשת להבטיח גם את כמויות המים הנדרשות וכן את איכות המים המסופקים. בנוסף לכך, יש להבטיח גם כמויות מים שנקבעו במסגרת הסכמים שונים כמו : מדינת ירדן, הפלסטינאים בשטחי יהודה ושומרון ועוד.

זיהום מי תהום

הזנחה רבת שנים של חוסר טיפול במניעת זיהומי סביבה ומי תהום מפעילות חקלאית, תעשייתית, פיזור פסולת וכד' גרמו לזיהום של מי התהום ושל חלק ממקורות מים תת-קרקעיים. גם זרימות שפכים וקולחים לא מנוצלים באיכות ירודה גרמו לזיהום מי תהום במקומות מסוימים.

מחקרים שונים שבוצעו על ידי גופי מחקר וכן על ידי רשות המים, מיפו אזורי תעשיה ואזורים נוספים כאזורים מזוהמים בחומרים כימיים שונים.

טיפול לא מספק בשפכים ואי ניצול נכון ומספיק של הקולחים

עדין לא הושלמו כל המתקנים הנדרשים לטיפול הנדרש בשפכים ולהשבת כל הקולחים. אי לכך קולחים ברמה לא תקינה מוזרמים לסביבה (נחלים) ובפועל גורמים לזיהום סביבתי ולמי התהום ומחינת משק המים הם מבוזבזים. בנוסך לכך, יש גם בזבוז מים ואין פעולות חיסכון בשימושים השונים.

אתגרים

-להבטיח אספקת מים יציבה למרות מחסור טבעי לכל אזורי המדינה ולביקושם הנדרשים:

-להבטיח השבה מלאה של קולחים בכל המקומות לחקלאות וליתר השימושים המותרים.

-לקדם חדשנות וטכנולוגיות חדשות לרבות טכנולוגיות לניהול מושכל של משק המים.

-התמודדות עם אי וודאות סביבתית בעקבות שינויי אקלים.

להבטיח חיסכון בכמויות המים המסופקים.

פתרונות נדרשים

הרחבת היצע המים

הרחבת התפלת מי ים /מים מליחים/ אחרים

הקמת מתקני התפלה חדשים ו/או הרחבת מתקנים קיימים, על מנת להבטיח תוספת כמויות של מים לאספקה. יש להבטיח כי פריסת המתקנים תענה לביקושם ולצרכי אספקת המים.

הגדלת ההפקה ממי התהום

-נדרשים קידוחים חדשים (בהתאם לסטנדרטים מתקדמים), בטוחים מפני זיהומי סביבה שיבטיחו את אספקת המים לאורך השנים הבאות. הצורך קיים במיוחד במקומות שבהם נסגרו/קרסו קידוחי מי שתייה וכמויות מי ההפקה ירדו בצורה משמעותית.

-רשות המים פרסמה קול קורא בעניין וקודמו מספר פרויקטים אך לא מספיק. לאחרונה פורסם קול קורא חדש, במטרה להניע את התהליך בצורה מרכזית. הכוונה היא לייצר עבודת שטח לבדיקת הצרכים ולקידומם בפועל מול ספקי מים /ישובים.

טיפול בשפכים וניצול נכון של הקולחים

-טיפול בשפכים לרמה גבוהה ביותר שתאפשר את ניצולם המלא בחקלאות, תעשי ועוד.

-פיתוח טכנולוגיות מתקדמות לטיהור שפכים לאיכות מעולה, שתאפשר המשך שימוש --חקלאי ותעשייתי והרחבת שימושים נוספים האפשריים.

-הקמת מפעלי ההשבה שיאפשרו את ניוד הקולחים לאזורי הביקוש.

שיפור יעילות השימוש במערכות המים השונות וחיסכון במים

-השקיה מדויקת וחכמה בחקלאות

-פיקוח רציף על תיקון תשתיות וצמצום נזילות.

- עידוד חיסכון במים בצריכה הביתית והציבורית.

שימור והגנה על מקורות טבעיים

-נדרשות פעולות מיידיות למניעת זיהום מי תהום והתפשטות זיהומים קיימים. יש לשפר וליעל את הפיקוח בנושא מול מפעלים יצרניים ואחרים/ תחנות דלק/ מתקני איסוף וטיפול באשפה וכד'.

-נדרש טיפול במי התהום ושיקום מקורות מים טבעיים שהזדהמו.

-יש לפתח תשתיות מתאימות לקליטה ולאגירת של מי שיטפונות ובכך להעשיר את מי התהום.

חינוך והעלאת מודעות

-חינוך ושינוי התנהגות הציבור לשימוש מושכל במים לרבות קמפיינים לצריכת מים נבונה.

-שילוב חינוך בנושא מים וחיסכון במים בבתי ספר.

חדשנות ופתרונות טכנולוגיים

-פיתוח מערכות ניטור מים בזמן אמת להבטיח אספקת מים תקינה.

-פיתוח טכנולוגיות חדשות לניהול משק המים העתידי לרבות ניטור מקורות מים ובקרה חכמה.

-שימוש בבינה מלאכותית/אמצעים אחרים לניהול משאבי מים

עתיד משק המים

ביצוע ויישום תוכנית אב למשק המים

עתיד משק המים חייב להיות מבוסס על תוכנית אב ארוכת טווח, דינמית ומתעדכנת מעת לעת. חשוב כי התוכנית תהיה גמישה ותאפשר עדכון תקופתי של צרכים ויעדים אסטרטגיים. לדוגמא, תידרש התמודדות עם תקופות בצורת שתחריף, לפי כל ההערכות, ולאפשר פתרונות מיידיים לבעיות הקיימות והצפויות.

הבעיה האמיתית היא כי למרות שקיימות תוכניות אב ותוכניות אחרות, אשר מתעדכנות מידי מספר שנים, הביצוע מתעכב שנים רבות ולעיתים הפעולה המבוצעת כבר אינה רלבנטית ולא נותנת מענה ראוי. יש לשים דגש על קידום התוכניות בלוחות הזמנים הנדרשים.

שימור ושיקום מקורות מים קיימים

חובה לשמור ולשקם את מקורות המים הטבעיים ויש לקדם קדיחת קידוחים חדשים.

כאמור, מרבית קידוחי מי השתייה ישנים ביותר, משנות ה 50-עד 60, ועשויים לקרוס בשנים הקרובות ולא ניתן יהיה לקדוח באותם אתרים קידוחים חדשים. הסיבה בדרך כלל היא , שהקידוחים הישנים ממוקמים בד"כ בתוך ישובים שהתרחבו והמיקום לא מאפשר שמירה על רדיוסי מגן נקיים מזיהומים פוטנציאליים ועמידה בתקנות הקידוחים.

חשוב לציין כי בשלושת העשורים האחרונים, נסגרו ו /או קרסו כ 40% מקידוחי מי השתייה ומעט קידוחים חדשים נקדחו. הסיבה המרכזית היא שקשה מאד למצא מקום ראוי לקידוח חדש במיקום שיענה לדרישות משרד הבריאות, לדרישות הידרולוגיות ודרישות של אספקת מים.

לאחרונה רשות המים פרסמה קול קורא ליזמים, להכנת תוכנית ארצית נרחבת לקדיחת קידוחים חדשים במסלול מהיר ובמיוחד באזורים בהם יש מחסור במי שתייה.

במקביל חובה להגדיל את ההשקעות בטכנולוגיות של טיפול במים למקורות שהזדהמו על מנת לאפשר את המשך ההפקה ממקורות אלו .

טיפול בשפכים והשבת קולחים

במדינת ישראל מיוצרים מידי שנה כ 600 מיליון מ"ק שפכים. שפכים שאינם מטופלים או מטופלים באיכות נמוכה, מהווים מפגע תברואי ואקולוגי חמור ועלולים לזהם את מי התהום, הנחלים, הקרקע, הים וכן לפגוע בצמחייה. שפכים המטופלים לרמה מתאימה יכולים לשמש להשקיה חקלאית, לגינון ולתעשייה. טיהור השפכים מתבצע באמצעות טכנולוגיה מתקדמת, במתקן מיוחד הנקרא מט"ש (מתקן לטיהור שפכים).
מתקני טיהור השפכים שנבנו עד כה חויבו ליצר קולחים ברמת איכות גבוהה (רמה "שלישונית") שתאפשר לחקלאים השקיה בלתי מוגבלת לכלל הגידולים ו/או באיכות הזרמה לנחל (נדרש אישור רשות המים). חלק ניכר מהמתקנים הגדולים עומדים בדרישה, אם כי לא כולם.

בסקר קולחים לשנת 2022 שפרסמה רשות המים, נרשם כי 66% מהקולחים מטופלים לאיכות שלישונית, 24% לאיכות שניונית ו 10% לאיכות פחות משניונית.

העלייה הגדולה בשימוש בקולחים, צפויה להימשך גם בעתיד ולכן נדרש שיפור נוסף באיכות הקולחים שיאפשר ניצולם בשימושים נוספים, תוך חשיפה גבוהה יותר לציבור. לאחרונה קבע משרד הבריאות דרישות לתכנון מתקני טיפול חדשים בשפכים לרבות מתקנים הנדרשים בשדרוג, המחמירות את הדרישות הקיימות לאיכות קולחים, מאיכות "שלישונית" לאיכות "רבעונית". ברור כי המעבר יהיה הדרגתי ויבוצע בשלבים הראשונים רק במתקני הטיהור הגדולים.

שיעור השבת הקולחים בישראל עומד על כ- 87%, מרביתם לשימוש חקלאי. מדובר בשיעור ההשבה הגבוה בעולם. ההשבה מתבצעת באמצעות כ - 135 מפעלים המספקים כ - 400 מיליון מ"ק בשנה. כמות זו מהווה כשליש מסך המים המסופקים לחקלאות וכחמישית מסך המים המסופקים במדינה לכל השימושים. בהתאם לתוכניות משק המים, בתוך מספר שנים ינוצלו כ 95% ממי הקולחים לשימושים השונים, דבר שיאפשר הפניית מים שפירים נוספים לשימוש ביתי.
חשוב לציין כי מרבית מתקני הטיפול בשפכים בארץ נדרשים להרחבה ושדרוג מיידים בשל העובדה כי כמות השפכים לטיפול, גדלה משמעותית והמתקן אינו מתוכנן לטיפול בכמויות אלו. חלק מהתקנים נדרשים לשדרוג מערכות קיימות במקביל להרחבה הדרושה. הנושא ידוע היטב לאחראים במשרדי הממשלה השונים, לרשות מקרקעי ישראל וגופים אחרים אך מסיבות תקציביות שונות וסיבות נוספות, ביצוע התוכניות מתעכב שנים רבות. משמעות הדבר היא שמתקנים אלו עלולים ללא לטפל כנדרש בקולחים עד כדי קריסה מוחלטת. מדובר במתקני טיפול גדולים ומשמעותיים המטפלים בכמויות גדולות מאד של שפכים ומצב זה חמור ביותר בשל היקף הבעיה ואי קידומה.

במקביל יש לפעול לצמצום מתקנים קטנים במטרה לאפשר טיפול ראוי ומתקדם
בשפכים.

נזכיר כי המתקן הגדול ביותר בארץ (המטפל בשפכי גוש דן והאזורים מסביב- השפד"ן) מזרים כמויות גדולות של קולחים שניוניים (איכות נמוכה) לנחל שורק מאחר ואין פתרונות השבה זמינים. מעבר לבזבוז בקולחים הנדרשים מאד בנגב, במצב זה הקולחים שאינם באיכות הזרמה לנחל, מזהמים את נחל שורק ואת אזור השפך לים. כמויות אלו צפויות לעלות בשנים הקרובות עד להשלמת פתרון עילי לטיפול משלים בקולחים (צפי 2032) והשלמת מערכות ההולכה של הקולחים לדרום הארץ.

יש לטפל בכל החסמים, כלכליים וסטטוטוריים, על מנת לקדם את כלל המתקנים הנדרשים. הטעות הגדולה ביותר היא אי ביצוע של תוכניות קיימות בטענה כי ניתן לשנות וליעל את המערכת. בהקשר זה נכון ביותר המשפט הידוע, "האויב של הטוב הוא הטוב ביותר".

סיכום

משק המים בישראל מתאפיין בחוסר איזון בין ביקושים גדלים לבין היצע מים טבעי הולך ומתמעט, ופועל בגישה ייחודית המבוססת על התפלת מי ים והשבת קולחים.

נדרשת התמודדות עם אתגרים מורכבים מבחינה הנדסית/טכנולוגית, סטטוטורית ובעלויות כספיות גבוהות ביותר. מצב זה מחייב שילוב של מדיניות עדכנית ברורה, פיקוח ובקרה ויעילות גבוהה על יישום תוכניות ועמידה בלוחות זמנים. התמודדות מוצלחת עם האתגרים מצריכה גם חינוך לחיסכון במים ושמירה על סביבה נקיה ממפגעים שונים. עמידה באתגרים אלו תבטיח אספקת מים יציבה ובריאה לדורות הבאים.

מדינת ישראל נחשבת למובילה עולמית בתחום ניהול המים והשבת קולחים. עם זאת, תוכניות רבות ומשמעותיות לא קודמו ו/או לא הושלמו ובפועל יש קושי לספק את צריכת המים הנדרשת כבר היום באזורים שונים בארץ. תמונת מצב זו לא תשתנה בתקופה המיידית ולכן יש לצפות להחרפה במצב.

לאור הדברים האמורים, המסקנה היא כי ישראל מתייבשת ונדרשות פעולות מיידיות בנדון