he
he

שבירת שבר בעת משבר

פרופ׳ דורית ניצן

שבירת שבר בעת משבר: מוכנות מערכת המזון הישראלית לשגרה ולחירום

פרופ' דורית ניצן MD, MPH, RD

מנהלת בית הספר לבריאות הציבור, ראש התוכנית לתואר שני ברפואת חירום, וראש המרכז למערכות מזון, בריאות אחת וחוסן, אוניברסיטת בן גוריון בנגב

תקציר

מערכת המזון הישראלית עומדת בפני אתגרים מערכתיים המחריפים בתקופות חירום. תלותה הגבוהה ביבוא, הפער בין ההמלצות התזונתיות לצריכה בפועל, והיעדר ריבונות תזונתית, מציבים אותה בפני סיכונים, במיוחד נוכח אתגרים ביטחוניים, שינויי אקלים, התפשטות מחלות זיהומיות, כדוגמת הפנדמיה, ושיבושים גלובאליים בשרשראות האספקה. מאמר זה בוחן את מצבה הנוכחי של מערכת המזון הישראלית, תוך התבססות על עקרונות הביטחון התזונתי והריבונות התזונתית, ניתוח הדיאטה הים-תיכונית כמודל מקיים, והצגת נתונים אמפיריים על תלות ביבוא. לבסוף, מוצגת מסגרת מדיניות לחיזוק ייצור מקומי, הגדלת מלאי החירום, וקידום דפוסי צריכה בריאים. המאמר ממליץ על שינוי כיוון אסטרטגי שיחזק את הריבונות והעמידות של ישראל בתחום המזון, באופן שישפיע לחיוב על הבריאות, הסביבה והחוסן הלאומי.

מבוא

מערכות המזון, כפי שהוגדרו על ידי ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO, 2018) מהוות מכלול מורכב של מערכות אקולוגיות, שחקנים ופעילויות המשפיעים על אופן ייצור, איסוף, עיבוד, הפצה, צריכה ואשפה של מזון. מדובר בתהליך דינמי, שבו כל חוליה בשרשרת עלולה להפוך לנקודת תורפה, במיוחד כאשר מדובר במדינה כישראל, שמתמודדת תדיר עם סיכונים ביטחוניים, גיאופוליטיים ועומדת בפני סיכון לרעידות אדמה ושינוי אקלים. הקונספט של מערכת מזון בת קיימא (Sustainable Food System) טמון ביכולתה של המערכת לספק מזון מזין, נגיש ותרבותי, תוך שמירה על המשאבים הסביבתיים, עמידות בפני זעזועים, ושמירה על שוויון הזדמנויות ושילוב חברתי (FAO, 2018). המאמר הנוכחי שואף למפות את נקודות הכשל של המערכת בישראל ולהציע צעדים פרקטיים להתמודדות עם סיכונים צפויים ובלתי צפויים.

ביטחון תזונתי וריבונות תזונתית

שני מושגי יסוד מרכזיים בהתמודדות עם אתגרי מזון הם "ביטחון תזונתי" ו"ריבונות תזונתית". בעוד שהראשון מתמקד בזמינות, נגישות, שימוש ויציבות של מזון בריא ובטוח לכלל האוכלוסייה, השני מדגיש את זכותן של קהילות לקבוע כיצד ומאיפה יגיע המזון שלהןPatel, 2009) ). ביטחון תזונתי, כפי שהוגדר בפסגת המזון של FAO בשנת 1996, מתייחס למצב שבו לכל אדם יש, בכל עת, גישה פיזית, חברתית וכלכלית למזון נאות. לעומתו, ריבונות תזונתית שואפת להעצים קהילות חקלאיות להבטחת זמינות מקומית למזון, ולהפחית את ההסתמכות על שווקים גלובליים הנתונים לתנודות חיצוניות.

בישראל, הביטחון התזונתי מעוגן במדיניות ממשלתית, אך הריבונות התזונתית כמעט ואינה נוכחת בשיח. במדינה המתבססת על יבוא בכמויות עצומות של דגנים, קטניות, שומנים ומקורות חלבון, הריבונות התזונתית נראית כחלום רחוק. למרות עידוד חקלאות מקומית, החקלאים מתמודדים עם רגולציה מכבידה, מיסוי גבוה, מחסור בכוח אדם, ותחרות מול מוצרים זולים המיובאים. בכך, נשחקים העקרונות שמהם צמחה החקלאות הישראלית בראשית דרכה, כעמוד תווך של ריבונות לאומית.

הדיאטה הים-תיכונית כמנגנון הגנה לאומי

הדיאטה הים-תיכונית הפכה בעשור האחרון לאחד ממודלי התזונה הנחקרים והמומלצים ביותר, בזכות השפעתה החיובית על בריאות הציבור וקשריה הישירים עם שיטות חקלאות מסורתיות ושימור המגוון הביולוגי .(Dernini et al., 2016; Guasch-Ferré et al., 2018) מאפייניה כוללים צריכה גבוהה של מזון מהצומח, ירקות, פירות, דגנים מלאים, קטניות, אגוזים, יחד עם שימוש בשמן זית כתית, צריכה מתונה של דגים ועופות, ומעט מאוד בשר אדום ומזון מעובד. לא בכדי הוכרה הדיאטה על ידי אונסק"ו כ"מורשת תרבותית בלתי מוחשית של האנושות.(UNESCO, 2013) מחקרים מבוססים מצביעים על כך שיישום רחב שלה במדינות מערביות הביא לירידה בשיעורי תחלואה קרדיו-וסקולרית, תמותה מסרטן, השמנה וסוכרת (Willett et al., 2019).

למרות שמשרד הבריאות בישראל מאמץ את הדיאטה הזו כהמלצה לאומית, ממצאים מראים כי קיים פער עצום בין ההמלצות לבין המצב בפועל. במחקרים נמצא כי רק אחוז קטן מהאוכלוסייה שומר בקביעות על דפוסי הדיאטה הים-תיכונית, כאשר מרבית הציבור נמשך לעבר מזון אולטרה-מעובד, עשיר בשומן רווי, סוכר ונתרן (Monteiro et al., 2019; Berry et al., 2021). שינוי זה נובע גם מהשפעות הגירה, גלובליזציה תזונתית, ונגישות כלכלית גבוהה יותר למזונות מעובדים לעומת מזון טרי ובריא.

תלות קריטית ביבוא: מפת שבר

הניתוח של מאזן המזון בישראל מגלה מפת שבר מדאיגה. כמעט כל הדגנים בישראל (98%) מיובאים (הלמ"ס, 2023). מדובר במרכיב יסוד בתזונה המקומית, לחם, פסטה, אורז ודגנים לארוחת בוקר , אשר נשענים באופן מוחלט על בורסות בינלאומיות וגישה תקינה לנמלים. כשלושת רבעי מהקטניות והאגוזים, רכיבים חשובים במיוחד בתפריט ים-תיכוני, מיובאים אף הם. בדגים, התלות אף חמורה יותר: מעל 90% מהדגים המיועדים למאכל מגיעים מחו"ל, בעיקר מקפריסין, נורבגיה ומזרח אסיה. גם בתחום הבשר, כ-50% מהמוצרים מיובאים, אך יש לציין כי גם הבשר המקומי נשען על תזונת בעלי חיים המורכבת מחומרי גלם מיובאים, דוגמת סויה ותירס .(Kimhi, 2022)

התלות הזו יוצרת מצב שבו כל שיבוש כמו סגירת נמל, עלייה במחירי סחורות, או סנקציות, עלול לגרום למחסור דרמטי. בעתות חירום, כגון מלחמה, פנדמיה, חרם או רעידת אדמה, המערכת אינה ערוכה להבטיח אספקה סדירה של מזון בסיסי לכלל האוכלוסייהSoh et al., 2024) ). כך הפגיעה בביטחון התזונתי הופכת לפגיעה בבריאות, בתפקוד החברתי וביציבות הכלכלית.

אתגרי חוסן ועמידות

החוסן של מערכת המזון אינו נבחן רק בשעת רגיעה אלא בעיקר בעת משבר. בישראל, קיימים כיסי עמידות מסוימים, בעיקר בתחום הירקות והפירות הטריים, אולם אלו לבדם אינם מסוגלים להחזיק מערכת מזון שלמה לאורך זמן. בנוסף, חלק מהמגזרים, ובמיוחד פריפריות גאוגרפיות וחברתיות, סובלים כבר כיום מגישה מוגבלת למזון בריא וזמין.

לכך מצטרף גם נושא השפעת ייבוא המזון על טביעת הרגל הפחמנית של ישראל. לפי מחקר שנערך ((Tepper et al, 2022 כ 35% מפליטת גזי החממה בישראל מקורם בשרשרת אספקת המזון, כאשר חלק ניכר מהפליטות נובע מהובלה ימית ואווירית של מוצרים חקלאיים. המשמעות היא שלצד הפגיעות האסטרטגית, מערכת המזון הנוכחית גם תורמת ישירות לפגיעה בסביבה ומקטינה את סיכויי העמידה ביעדי האקלים הבינלאומיים.

חיזוק ריבונות המזון: כיוון פעולה

לאור תמונת המצב המתוארת, יש לפעול לחיזוק ריבונות מערכת המזון הישראלית דרך מספר מישורים משולבים: עידוד ייצור מקומי מגוון ובריא, הקמת מערך מלאי חירום מבוסס מזון צמחי, מיסוי מותאם סביבתית, והטמעה של תפריט ים-תיכוני מוסדי, כולל בגני הילדים ובתי הספר (Nitzan D, 2024). מערכת מזון בת קיימא לא יכולה להשען על מנגנוני שוק בלבד, אלא דורשת התערבות ממשלתית, רגולציה חכמה, שיתוף קהילתי והשקעה במחקר ופיתוח. בתוך כך, חקלאים מקומיים צריכים ליהנות מהגנה רגולטורית, מכסות ייצור ותמריצים פיננסיים. במקביל, מערכת המס צריכה לתמרץ מעבר מתעשיית מזון עתירת פחמן למערכת מבוססת צומח. לבסוף, על המדינה להטמיע את הדיאטה הים-תיכונית במוסדותיה – צה"ל, מוסדות בריאות, מערכת החינוך – כתפריט תקני, תוך התאמה לצרכים תרבותיים ואתניים מגוונים.

סיכום

המפגש בין משברים גלובליים ומבניים לבין כשלים פנימיים מחדד את הצורך הדחוף בשינוי אסטרטגי של מערכת המזון בישראל. העידן הנוכחי מחייב מעבר ממדיניות של הישרדות לטווח קצר, למדיניות של ריבונות, קיימות ובריאות. השקעה בייצור מקומי, תכנון אסטרטגי של מלאי חירום, עידוד חקלאות מקיימת והטמעת תפריט ים-תיכוני במערכת הציבורית – כל אלו חיוניים לחיזוק החוסן הלאומי.

ביבליוגרפיה

  1. Berry, E. M., Arnoni, Y., Aviram, M., & Eliraz, A. (2021). Mediterranean diet and its implications for health and sustainability. Israel Medical Association Journal, 23(5), 280–285.

  2. Dernini, S., & Berry, E. M. (2015). Mediterranean Diet: From a Healthy Diet to a Sustainable Dietary Pattern. Frontiers in nutrition, 2, 15. https://doi.org/10.3389/fnut.2015.00015.

  3. FAO. (2018). Sustainable food systems: Concept and framework. Food and Agriculture Organization of the United Nations. https://openknowledge.fao.org/server/api/core/bitstreams/b620989c-407b-4caf-a152-f790f55fec71/content.

  4. Guasch-Ferré, M., Willett, W. C. (2018). The Mediterranean diet and health: A comprehensive overview. Journal of Internal Medicine, 284(4), 394–409. https://doi.org/10.1111/joim.12827

  5. Kimhi, A. (2024). Food Security in Israel: Challenges and Policies. Foods, 13(2), 187. https://doi.org/10.3390/foods13020187

  6. Monteiro, C. A., Moubarac, J. C., Cannon, G., Ng, S. W., & Popkin, B. (2013). Ultra-processed products are becoming dominant in the global food system. Obesity reviews : an official journal of the International Association for the Study of Obesity, 14 Suppl 2, 21–28. https://doi.org/10.1111/obr.12107

  7. Nitzan, D. A call to readjust the Israeli school feeding program. Isr J Health Policy Res 12, 20 (2023). https://doi.org/10.1186/s13584-023-00568-7

  8. Patel, R. (2009). Food sovereignty. The Journal of Peasant Studies, 36(3), 663–706. https://doi-org.bengurionu.idm.oclc.org/10.1080/03066150903143079

  9. Soh, E., Berry, E.M. & Feitelson, E. Expert opinion survey on Israel’s food system: implications for food and health policies. Isr J Health Policy Res 13, 4 (2024). https://doi.org/10.1186/s13584-024-00590-313(1).

  10. Tepper, S., Kissinger, M., Avital, K., & Shahar, D. R. (2022). The Environmental Footprint Associated With the Mediterranean Diet, EAT-Lancet Diet, and the Sustainable Healthy Diet Index: A Population-Based Study. Frontiers in nutrition, 9, 870883. https://doi.org/10.3389/fnut.2022.870883.

  11. UNESCO. (2013). Mediterranean diet added to Representative List of the Intangible Cultural Heritage of Humanity. United Nations Educational, Scientific and Cultural Organization.

  12. Willett, W., Rockström, J., Loken, B., Springmann, M., Lang, T., Vermeulen, S., Garnett, T., Tilman, D., DeClerck, F., Wood, A., Jonell, M., Clark, M., Gordon, L. J., Fanzo, J., Hawkes, C., Zurayk, R., Rivera, J. A., De Vries, W., Majele Sibanda, L., Afshin, A., … Murray, C. J. L. (2019). Food in the Anthropocene: the EAT-Lancet Commission on healthy diets from sustainable food systems. Lancet (London, England), 393(10170), 447–492. https://doi.org/10.1016/S0140-6736(18)31788-4.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. (2023). מאזן מזון לשנת 2022. ירושלים: הלמ״ס.
https://www.cbs.gov.il/he/mediarelease/DocLib/2023/257/11_23_257b.pdf

You didn’t come this far to stop

רוצים לדעת כשעולה ביטאון חדש?
השאירו מייל ותקבלו עדכון עם פרסום גיליון חדש.