רגולציה בנימה אישית

רגולציה בנימה אישית

אבי רונן,
אל"מ (מיל), שימש במגוון תפקידי לחימה, פיקוד ומטה בצה"ל, כמנהל פרויקט בתעשייה ביטחונית, וכמנהל היחידה לרישוי מפעלים ביטחוניים במנהל החירום של משרד הפנים.

פתח דבר

כאשר פרשתי משירותי בצה"ל ובמערכת הביטחון, עברתי לניהול פרויקט מערכתי באחת התעשיות הביטחוניות, אך הדבר ששאפתי אליו, היה לעסוק במניעת הסיכון הרב אשר מקרינה התעשייה על האזרחים והסביבה.

לכן, כאשר הוצע לי תפקיד רשות הרישוי ומנהל האגף לרישוי מפעלים ביטחוניים במשרד הפנים, נעניתי בהתלהבות.

נכנסתי לתפקיד בתחילת 2001 ופרשתי ממנו לגמלאות בסוף 2017.

כאשר אני אומר בהמשך "יחד", מדובר בצוות היחידה והאגף שהובלתי (במשרד הפנים), צוות היחידה הבינמשרדית של מנהלים בכירים במשרדי הממשלה העוסקים ברגולציה, מערך המפקחים הבינמשרדי שהוקם ומנהלי המפעלים והתעשייה הביטחונית אשר שיתפו איתנו פעולה ולקחו על עצמם להוביל את הדרך לשינוי הגדול.

הצלחנו לחולל יחד שינוי מהותי בהתנהלות מפעלי התעשייה הביטחונית, מה שהביא להפחתה משמעותית בסיכונים שהקרינה תעשייה זו על עובדיה, על האזרחים בשכנותה ועל הסביבה.

אנסה לתאר את התהליכים שעברנו.

מהו רישוי מפעלים ביטחוניים ?

חוק רישוי עסקים הוא חוק מערכתי המתווה שיתוף פעולה שיטתי בינמשרדי של "רגולטורים", למניעת וצמצום סיכונים.

בתחילת החוק מוגדרות מטרותיו - תחומי מניעת/הפחתת הסיכונים (בריאות, סביבה, בטיחות ...) וכן, מוגדרים משרדי הממשלה המופקדים על הבטחת מטרות אלה ("נותני האישור" – משרדי הבריאות, הסביבה, העבודה, משטרת ישראל, כבאות).

בהשפעת "אסון נוף ים" (1992), נוסף פרק ב' בחוק זה (1994), בשם "רישוי מפעלים ביטחוניים". הפרק מפרט מנגנון מיוחד לתעשייה הביטחונית, אשר מאפייניו:

שיתוף פעולה בינמשרדי - "היחידה לרישוי מפעלים ביטחוניים" ובה מנהלים מקצועיים בכירים ממשרדי הממשלה ומגופים העוסקים ברגולציה.

פיקוח משותף – ניתנה סמכות למנהל היחידה להסמיך מפקחים אשר יפקחו על התעשייה הביטחונית, מתוך מפקחי כל הגופים השותפים.

ריכוזיות – כל סמכויות האכיפה והרישוי רוכזו בידי "מנהל היחידה לרישוי מפעלים ביטחוניים".

הסדרי סודיות – סודי ביותר.

לצורך הפעלת והובלת מנגנון זה, הוקם במשרד הפנים "האגף לרישוי מפעלים ביטחוניים" (1997), שעליו הופקדתי, כאמור, בתחילת 2001.

שלב הכרת המפעלים, הסיכונים, הפערים, השותפים והחוק.

בשנת 2001, מנו ה"מפעלים הביטחוניים" את מפעלי התעשייה האווירית והתעשייה הצבאית (תע"ש).

מרבית המפעלים פעלו ללא רישיון עסק וכמעט ללא פיקוח, באין מפריע, שהרי מדובר ב'ביטחון המדינה'.

צוות האגף מנה בשלב זה עובד מקצועי אחד ומזכירה. היחידה הבינמשרדית הייתה קיימת רק בסעיפי החוק. מערך הפיקוח כלל מפקחים ספורים ממשרדי השותפים. פעלו באגף שני יועצים.

כדי ליצור נוכחות ולהכיר את המפעלים ומאפייניהם, השותפים (הרגולטורים) והבסיס החוקי והנורמטיבי -

סיירנו בכל המפעלים שבסמכותנו, נפגשנו עם מנהלי המפעלים וצוותיהם, היכרנו את פעילותם והתנהלותם להבנת ומניעת הסיכונים ויצרנו דיאלוג בדרג מנהלים ובדרג המקצועי.

קיימנו מפגשים עם הבכירים המקצועיים במשרדי הממשלה והגופים השותפים על פי חוק, שם גובשו עקרונות שיתוף הפעולה איתם. העקרונות כללו בין השאר - מינוי נציגיהם ביחידה כנדרש בחוק, קביעת מפקחים, הבהרת סדרי אבטחת מידע והסכמה על המחויבות למניעת סיכוני המפעלים.

הבטחנו את שיתוף הרשויות המקומיות, באמצעות מינוי ראש רשות מקומית כנציג הרשויות המקומיות ביחידה (כחוק), על ידי שר הפנים.

סיירנו בכל תחנות שירותי הכבאות הרלבנטיות וקיימנו פגישות עם מחוזות משרדי ממשלה, להכרת היכולת ותחילת מחויבות הדדית.

יצרנו היכרות עם מערכות משרד הפנים - משאבי אנוש, יועץ משפטי, חשב, תקציבאי, מחשוב, הדרכה וכו', תיאמנו אנשי קשר בכל הגופים לצורך הפעילות.

נבנה הדיאלוג המקצועי המיוחד עם משרד הביטחון, כמי שמכריז על "מפעלים ביטחוניים", כרגולטור, וכמי שקובע את סדרי אבטחת המידע במפעלים הביטחוניים.

בוצע סקר למיפוי התשתית הנורמטיבית והחוקית לפעילותנו – "סקר חוקים ותקנות ברישוי מפעלים ביטחוניים". הסקר הבהיר את דרישות החוק מהרגולטורים ומהמפעלים והעמיד לנו ארגז כלים חוקי כבסיס לפעילותנו. בסקר פורטו גם הפערים והסתירות שבחוק, כבסיס להליכי חקיקה מתקנים וכתיבת הוראות משלימות.

בוצע סקר הנדסי למיפוי הפעילות הנדרשת כדי למלא את המחויבות הרגולטורית. סקר זה נתן בידינו כלים לתכנון הפעילות ולקביעת סדר עדיפויות. באמצעות הסקר זיהינו פערים ביכולת הפיקוח. הדבר היה בסיס לחיפוש דרכים נוספות לפיקוח/בקרה וסייע במאמץ להוסיף כוח אדם מקצועי.

במקביל, גויס עובד מקצועי שני לאגף ונחתמו הסכמים חדשים עם שני יועצים מקצועיים, בתחומי הנפיצים והסביבה.

שלב הקמת התשתית – יצירת הבסיס, היכולות ודפוסי העבודה:

לתיקון הפערים העצומים שמצאנו, החלטנו לבצע פעילות מערכתית מקיפה, המבוססת על שותפות ושפה מקצועית משותפת. זאת, עם המשרדים והגורמים השותפים (הרגולטורים), עם מנהלי המפעלים הביטחוניים, ועם המחלקות הרלבנטיות במשרד הפנים.

מליאת היחידה לרישוי מפעלים ביטחוניים החלה להתכנס בקביעות, בהרכב מלא ומדי חודש, על בסיס סדר יום שנקבע מראש. הפגישות הוקדשו לדיון בסוגיות שעל הפרק ולהעמקת הדיאלוג ושיתוף הפעולה הבינמשרדי החשוב כל כך.

מפרט תנאים אחיד לכל המפעלים נכתב על ידי צוות האגף, על בסיס סקר החקיקה ודרישות השותפים. בנושאים אשר אף אחד מהשותפים לא ראה אותם בתחום אחריותו, השלמנו הוראות מינהליות ותנאים מקצועיים על פי החקיקה ובעזרת היועצים המקצועיים.

המסמך אושר במליאת היחידה, פורסם למפעלים ולשותפים, נדון בכנס מקצועי ובהמשך עודכן מדי שנה.

מיסדנו , בשורת פגישות, תיאום עם רשויות מקומיות שבהן פועלים 'מפעלים ביטחוניים'.

התחלנו בהקמת מערך פיקוח נרחב – שכנענו את השותפים, לסמן מפקחים בכמות מספקת ובפריסה ארצית, אשר יעסקו, בנוסף לעיסוקם השוטף, גם בפיקוח על מפעלים ביטחוניים. כל מפקח כזה, לאחר שאושר לו סווג ביטחוני לרמה של "סודי ביותר", קיבל תעודת הסמכה בחתימתי. תעודת ההסמכה הייתה הבסיס החוקי לכניסה למפעלים ביטחוניים ולפיקוח עליהם בגיבוי מלא של החוק ושל האגף לרישוי מפעלים ביטחוניים במשרד הפנים.

בנינו מתווה פיקוח אשר מאפייניו הם:

ביקורות במפעלים בצוותי פיקוח משולבים של כל השותפים, בראשות נציג האגף.

בסיס הביקורת – מפרט התנאים שנקבע למפעל.

הביקורת נפתחה במפגש עם הנהלת המפעל והצוות המקצועי של המפעל, כאשר כל נתוני המפעל הרלבנטיים לנושאי הביקורת מונחים על השולחן.

בסיום הביקורת נערך סיכום באותו הרכב, וכל הליקויים שנמצאו הוצגו בפני צוות המפעל לתיקון.

ליקויים חריגים הובלטו מייד למנהל המפעל לצורך טיפול מידי.

דוח הביקורת הועבר תוך שבוע להערות מנהל המפעל (תוך שבועיים) קודם לפרסומו.

מחלוקות טופלו בנפרד, בדיונים מקצועיים ייעודיים.

עודדנו את השותפים לבצע (בנוסף) ביקורות מעמיקות יותר בתחומם, תוך שהם מעבירים לאגף העתק דוח הביקורת.

לחצנו על הנהלות המפעלים לחזק את הצוות המקצועי העוסק במניעה ולהסדיר את פעילותו (אנשי בטיחות, רעלים, ביטחון, כבוי אש עצמי, בריאות וכו').

בנינו מתווה לפיו יינתן רישיון עסק זמני למפעל המוכן להתחייב לתכנית עבודה רב שנתית להסדרת כל הפערים שזוהו בדוחות הביקורות שנערכו במהלך השנה במפעל.

המפעל נדרש לבנות תכנית עבודה להסדרת הפערים, תכנית אשר שולבה במפרט התנאים של המפעל לאחר שאושרה על ידי המפקחים הרלבנטיים.

במסגרת המתווה, התקיימו מפגשים בסוף כל שנה בדרג הבכיר ביותר של היחידה לרישוי מפעלים ביטחוניים עם הנהלת כל מפעל, במפגש זה ניתן רישיון העסק למנהל המפעל אישית, לאחר דיון בפערים ובסיכונים בהם צריך המפעל לטפל.

מימוש המתווים לפיקוח ורישוי הביא לתנופה עצומה בפעילות המונעת של המפעלים.

בתוך שנה, נוצרה מסה קריטית של מפעלים הפועלים ברישיון עסק ומחויבים לו. פעילות ללא רישיון הפכה לחריג רע. נוצר לחץ על מפעלים אשר טרם הסדירו את מחויבותם.

מדי שנה קיימנו לפחות כנס מקצועי אחד, שבו השתתפו כנוכחים וכמציגים נציגי הרגולטורים, נציגי המפעלים, אנשי אקדמיה ואחרים. לאט לאט החלו המפעלים עצמם להציג בכנסים כיצד הם מיישמים את מפרט התנאים ואף יוצאים נשכרים מכך!

העמדנו לרשות המפעלים השתלמויות מקצועיות, בתחומי הבריאות, ניהול אירועי חומרים מסוכנים, מניעה בנפיצים ועוד. היענות המפעלים הייתה גבוהה, וכך עלתה במפעלים רמת הידע למניעת סיכונים והמחויבות לכך.

כתבנו מהדורה ראשונה של נהלים ותרשימי זרימה לגבי כל תהליכי הרישוי, הפיקוח והאכיפה. כן נכתבו נהלים בתחום תפעול היחידה. המסמכים אושרו במליאת היחידה.

אושר גיוס עובד מקצועי שלישי לאגף, אשר גוייס בתוך כמה חודשים.

כאשר חברת רפאל מערכות לחימה, שהייתה 'יחידת סמך', הפכה ל'חברה ממשלתית', הוכרזו מפעלי החברה כ"מפעלים ביטחוניים" והיקף אחריותנו גדל משמעותית.

שנתיים מאוחר יותר, הוכרזו גם מפעלי אלביט ומפעלים נוספים כמפעלים ביטחוניים.

עתה מנו המפעלים הביטחוניים קרוב ל-80 מפעלים, בהם עשרות אלפי עובדים ואלפי מתקנים בהם נעשו פעילויות בתחומי הנפיצים, החומרים המסוכנים האחרים, הייצור, האחסון, השינוע, ההסעדה, הלוגיסטיקה והמינהל.

משרד התחבורה הצטרף לתהליכי הרישוי והפיקוח, ובכך השפענו על הבטיחות בשינוע הפנימי והחיצוני של חומרי הגלם והמוצרים.

פיקוד העורף הצטרף והפך לשותף חשוב מאד בתחום מניעת סיכוני חומרים מסוכנים.

כולם יצאו נשכרים מהצטרפות הגופים הללו.

שיתוף הפעולה של כל הרגולטורים יצר מנוף חזק מאד בבואנו להבטיח את קיום הוראות החוק.

נפיצים - הסיכון אשר הביא להקמת המנגנון של מפעלים ביטחוניים

קריאת דיוני וסיכומי הצוות שהמליץ (1993) על הוספת פרק ב' (מפעלים ביטחוניים) לחוק רישוי עסקים (1994), ועל הקמת המנגנון שיעסוק בכך, וקריאת דברי ההסבר לתיקון זה בחוק, הבהירו לנו את העובדה שגורם מרכזי בתהליך השינוי היה הצורך במניעת הסיכון של אסונות נוספים בנפיצים.

בסיורינו, מצאנו כי מפעלים שעסקו בנפיצים, פעלו ככל העולה על רוחם ועל פי מיטב שיקול דעתם, בלבד ! ה'נרטיב' היה – "היכן שחוטבים עצים, עפים שבבים", כלומר, הסיכון הוא המחיר שעל המדינה לשלם לצורך הגנה על ביטחונה.

לא היה בנמצא, לכאורה, בסיס לרגולציה:

המשרד להגנת הסביבה לא ראה בנפיצים "חומר מסוכן".

לא היו בנמצא הוראות בתחום הכבאות ומניעת דליקות במתקני נפיצים.

שר הביטחון פטר את המפעלים מלקיים את הוראות חוק חומרי הנפץ ותקנותיו.

משרד העבודה הבהיר כי אין לו אחריות על מניעת סיכוני נפיצים שנועדו ללחימה.

המפעלים שעסקו בנפיצים הכירו את פערי הרגולציה, גם השותפים לרגולציה הכירו בפער זה, אך מכאן ועד לבניית בסיס חוקי פרטני למניעת סיכוני הנפיצים הייתה דרך ארוכה.

היה ברור שאסדרת העיסוק בנפיצים והפחתה משמעותית של סיכוניו, הם משפט הקיום של היחידה לרישוי מפעלים ביטחוניים. (כמובן, לא במקום טיפול במניעת כלל הסיכונים כנדרש בחוק).

התחלנו שינוי מדורג:

במפרט התנאים למפעל ביטחוני, שילבנו הוראות ייעודיות למניעת סיכוני הנפיצים. בשלב מסוים הוספנו פרק ייעודי, בו פורטו תנאים/הוראות מינהליות למניעת סיכוני הנפיצים.

פנינו ללמוד מהאקדמיה. זכינו לשיתוף פעולה מצוין מהמרכז למיגון באונ' בן גוריון.

בנוסף לכנס המקצועי השנתי, התחלנו לקיים כנסים מקצועיים בהם עסקנו אך ורק בסיכוני הנפיצים ודרכי מניעתם. המציגים היו אנשים שהיו מוקדי ידע במפעלים הביטחוניים, סטודנטים ומרצים מהמרכז למיגון באב"ג, והרגולטורים.

כנסים אלו התאפיינו בדיונים סוערים והוצפו בהם התלבטויות רבות. החלה להיווצר שפה משותפת ועימה הבנות, מחוייבות, אמות מידה מוסכמות והערכה הדדית.

כמו כן, בוצע על ידי יועץ חיצוני סקר חקיקה ותקינה, ממוקד לתחומי העיסוק בנפיצים.

עובד האגף, מהנדס אזרחי מנוסה וותיק הוביל סקר סיכוני נפיצים מהמפעלים לסביבה, בהשתתפות הרגולטורים ומובילי העיסוק והמניעה במפעלים ובמשרד הביטחון.

במהלך ההתקדמות בסקר והצגת הנתונים על ידי המפעלים, נחשפו קונפליקטים פנימיים במפעלים עצמם, בין מובילי המניעה במפעל לבין פעילות המפעל. הדבר גרם לכך שהמפעלים החלו לנהוג על פי המלצות מובילי המניעה שלהם, קלה כחמורה, בפיקוחנו ובהנחייתנו.

ניתן קשב מיוחד לאופן בו טיפלו המפעלים בפסולת הנפיצים, שהיא מסוכנת הרבה יותר ומזהמת יותר.

בתהליך מדורג, יחד עם נציג המשרד להגנת הסביבה, הבאנו להפסקת שריפה ופיצוץ של פסולת נפיצים בשכנות לריכוזי אוכלוסייה. המפעלים נדרשו בשלב זה לרכז את הפעילות הזו לשני אתרים בנגב, תוך שהבהרנו שגם פתרון זה הוא זמני - מאחר ויש בכך פגיעה בסביבה.

התחלנו למדוד את פליטת המזהמים לאוויר ולקרקע מתהליכי שריפה ופיצוץ של פסולת נפיצים, בעזרת חברה מקצועית שיש לה את כלי המדידה. התוצאות הצביעו על כך שנדרש שינוי מהותי בתחום זה.

"מפרט תנאים ברישיון עסק של מפעלי ביטחוני העוסק בנפיצים" ופניה למבקר המדינה – קפיצת מדרגה:

בשנת 2007, לאחר עיסוק מדורג של מספר שנים, ריכזנו את כל הידע שנצבר במפרט התנאים האחיד, בסקרים המקצועיים, בדוחות של יועצי האגף ומניסיונם של הרגולטורים השותפים (כחוק) וחיברנו את כל התהליכים שנעשו בתחום זה.

כתבנו יחד "מפרט תנאים ברישיון עסק של מפעל ביטחוני העוסק בנפיצים", שהיה בו פירוט רב של כללי "עשה" ו"אל תעשה" בעיסוק בנפיצים ובפסולת נפיצים.

הוצבו במפרט יעדים חדשים, ומנגנון של 3-5 שנים לעמידת המפעלים ביעדים אלו. בין היעדים, בלטה הדרישה לסילוק פסולת נפיצים אך ורק במתקן המונע את כל סיכוניהם ומונע זיהום לאוויר ולקרקע.

המפרט הוטמע במספר רב של כנסים מקצועיים – במשרדי הממשלה, במפעלים ואף נערכו מפגשים עם גורמים חיצוניים, אשר עיסוקם האזרחי היה כרוך בטיפול בחומרי נפץ, במטרה לגייס אותם לתחום הטיפול בפסולת נפיצים.

לאחר פרסום המפרט והטמעתו, נערך פיקוח על המפעלים הביטחוניים שעסקו בנפיצים תוך מעקב ברמת המבנה הבודד והמתקן ונערכו עם המפעלים דיוני התקדמות לקראת עמידה מלאה בדרישות וביעדים שפורטו במפרט.

בשנת 2007, פניתי למשרד מבקר המדינה, ובפגישה ממושכת של מספר שעות, פרסתי בפני צוות המבקר (בעל סווג ביטחוני מתאים) את כל הפערים בחקיקה, בשיתוף הפעולה של הרגולטורים ואת פערי הטיפול של המפעלים במניעה.

בהמשך, לבקשת המבקר ולאחר אישור קב"ט משרד הפנים, העברתי למשרד המבקר כמות עצומה של מידע – דוחות ביקורת רלבנטיים מהשנים 2001-2007, סיכומים ומסמכי בסיס.

לאחר שנתיים של ביקורות במפעלים ואצל הרגולטורים, פורסמו על ידי מבקר המדינה שני דוחות חמורים (63ב, 64ב), אשר קיבלו קשב רב של משרדי ממשלה רלבנטיים ושל ועדות הכנסת בתחום "ביקורת המדינה", ובתחום "הפנים והסביבה".

בין התוצאות:

המשרד להגנת הסביבה, סוף סוף, הכיר בנפיצים כ"חומר מסוכן" באופן רשמי.

מנהלי החברות הביטחוניות הגדולות מצאו את עצמם בעימות מול נציגי הציבור בוועדות הכנסת, בדיונים פתוחים לתקשורת. הדבר הביא לנטילת מחויבות ציבורית של מנהלים אלה לחולל שינוי ממשי במניעת סיכוני העיסוק בנפיצים ובתחום העברת מידע וטיפול בזיהום קרקע.

בחיפושינו אחר גורמים אשר יוסיפו ליכולתנו לפקח על המפעלים, מצאנו כי עלינו להתבסס על:

מערך המניעה במפעל, אשר מחויב לכך על פי החקיקה לבטיחות בעבודה

יועצים מומחים אשר יפעלו בשירות האגף/היחידה ותחת "מטריית" הסמכות שלה.

"מעבדות מוסמכות" על ידי הרשות הלאומית להסמכת מעבדות, מנגנון הפרטת פיקוח, אשר מבטיח שמירה על איכות מקצועית ואתיקה מקצועית של הגופים הפרטיים המפקחים. מנגנון זה סייע לנו מאד. שילבנו באופן שיטתי את השימוש ב"מעבדות מוסמכות" בפיקוח ואף יזמנו יחד מפרט שיאפשר הסמכת מעבדות מוסמכות לבדיקת עמידת מתקני נפיצים במפעלים בדרישה למרחקי הפרדה מהסביבה ומרחקי בטיחות במפעל.

'תיק מפעל'

כדי להבטיח טיפול בכלל הסיכונים הנובעים מחומרים מסוכנים, פורסמו בשנת 1992 תקנות רישוי עסקים (מפעלים מסוכנים), שהבולטת בהן היא התקנה העוסקת בדרישה ל"תיק מפעל", דרישה המחייבת את המפעל לבחון את הסיכונים מפעילותו בחומ"ס, לזהות את הסיכונים שלא ניתן להם מענה מספק ולהיערך למספר תרחישים מייצגים של התממשות סיכונים אלה.

על בסיס זה, מיסדנו בעזרת יועץ מומחה פיקוח ייעודי על קיום תיק מפעל מעודכן בכל מפעל, בדיקת התאמת תכני התיק לכלל סיכוני המפעל וביצוע תרגילים שנתיים.

לאור ניסיוננו, יזמנו והובלנו מפרטים מעודכנים להכנת תיק המפעל (2002, 2011, 2016), וביצענו פעילות הטמעה מקיפה במפעלים בסיוע יועץ מקצועי – מומחה בתחום החומ"ס

שלב התייצבות פעילות האסדרה (רגולציה) במפעלים:

יציבות בדרישות האסדרה ובאופן השגתן בתהליכי הרישוי, הפיקוח והאכיפה, היא בעלת ערך רב למפעלים המבוקרים.

הדבר מאפשר הטמעה נכונה של דרישות הרגולציה בתכנית התקציבית ובתכניות העבודה של המפעל ואפילו בארגון המפעל.

כך גם לגבי הרגולטורים, המופקדים על הפיקוח והאכיפה. עם זאת, התפתחות המפעלים והטכנולוגייה מחייבות גם גישה דינמית מצד הרגולטור.

לאחר מספר שנים, השלימו המפעלים את ביצוע התכניות הרב שנתיות שהתחייבו להן, להסדרת פערי העבר הגדולים. בפרק זמן זה, התייצבה עקומת הלמידה של המפעלים והרגולטורים.

עתה, היה ניתן ואף חשוב לייצב את תהליכי האסדרה ולפנות לשיפור השיטות לבקרה, רישוי ופיקוח בסביבה דינמית למדי.

מאפייני היציבות:

מפרט תנאים בינמשרדי אחיד, מתקדם ומתעדכן באופן מבוקר, המביא לביטוי את החקיקה המעודכנת, את ניסיונם של הרגולטורים ומתואם הנדסית (ככל האפשר) עם המפעלים.

העדכונים למפרט הפכו מינוריים, בתדירות יורדת, כשהם מלווים בדיאלוג מקדים ובהטמעה עם המפעלים והמפקחים.

מתווה פיקוח סדור, גם אם מדובר בביקורות פתע. הפיקוח במבנה קבוע, על בסיס מפרט התנאים בלבד.

קביעה של תכנית הפיקוח על פי סדר עדיפות ברור ושקוף לכל, הנגזר מ –

רמת פוטנציאל הסיכון (כמה יכול המפעל להיות מסוכן בגלל פעילותו).

רמת טיפול המפעל בדרישות המפרט האחיד והחקיקה (כמה טוב מקיים המפעל את הוראות המפרט ומונע את מימוש הסיכונים).

חוות דעת מקצועית של מפקח האגף המרכז את הפיקוח על המפעל.

ריכוז דווחי המפעל ודוחות הביקורת והערכתם לפני כל אירוע של פיקוח או רישוי של המפעל.

דיאלוג ישיר עם הנהלת כל מפעל, שבו מתוחזק סוג של הסכם בין היחידה (הרגולטורים) לבין הנהלת המפעל. מהות ההסכם – הבנה ומחויבות הדדית למפרט התנאים.

זיהוי תהליכים מתפתחים במפעלים, אשר יש להתאים להם גישה דינמית מצידנו – הרגולטורים.

כמה דגשים לסיום:

בכל שלב, הקפדנו מאד על דיאלוג מקצועי וענייני מאד בין הרגולטורים למפעלים, בגובה העיניים. הדיאלוג נשען על "שיח מנהלים" בין הרגולטורים לבין מנהלי המפעלים.

שמרנו על הנחת העבודה - אמון בהתחייבויות המפעלים, אלא אם הוכח אחרת.

במספר מקרים חריגים נשבר האמון, כאשר המפעל סירב לכל מנגנון של הסדרת פערים, או לא קיים תכנית עבודה מוסכמת להסדרת פערים.

במקרים הספורים הללו נקטנו צעדים חריפים, על פי החוק ומיטב האמצעים והכח שבידי משרדי הממשלה. הדבר הביא בסופו של דבר לעמידה בהתחייבויות.

הקפדנו על תיעוד מלא ומדויק לכל תיאום, סיכום, עדכון וכדומה. הדבר הוכיח את חשיבותו שוב ושוב, מול השותפים, המפעלים וגורמים רלבנטיים אחרים.

כל עדכון של מפרט התנאים הביא איתו שיפור הדיוק, הבהירות והמובנות של תנאיו.

שמרנו על דיסקרטיות בנתוני המפעלים ונמנענו מלנקוט בתהליכי 'ביוש' (SHAMING).

בכל עימות חריג בין המפקחים למפעלים, ניתן גיבוי מלא למפקחים, אך "בבית" נבדק האירוע, הופקו לקחים, ננקטו צעדים ותוקנו תהליכים.

נמנענו מלקבוע ציונים למפעלים, נמענו גם מדירוג מספרי מסכם של רמת הטיפול שלהם. סדר העדיפות בפיקוח על המפעלים נקבע בגישה של ניהול סיכונים:היה לנו חשוב (ולדעתי הצלחנו) ליצור סביבת רגולציה (רישוי ופיקוח) ברורה, הוגנת ומכבדת, לכל הצדדים. אוירה כזו היא בגדר 'WIN WIN'.

כל אלה הביאו לשילוב עמוק של דפוסי המניעה בתהליכי העבודה והרכש, בתכנון המוצרים ובארגון המפעלים.