טיהור מים אפורים ברמת הפרט

טיהור מים אפורים ברמת הפרט

זהבה סדן,

לשעבר סגנית מנהלת המחלקה לבריאות הסביבה במחוז ירושלים.

סוגיית המים האפורים עלתה על רקע משבר המים בעולם ובישראל בפרט והעובדה שאספקת מים בטוחים לשתיה וסילוק נכון של הפרשות אדם חיוניים לשמירה על בריאות הציבור. הדרישה, לשימוש במים אפורים, באה מתוך ארגונים ירוקים וסביבתיים שמטרתם לשמור על קיימות ולמחזר את המשאבים הקיימים. שימוש חוזר במים אלו, למשל להשקיית גינות נוי פרטיות או להדחת אסלות, היא אחת הדרכים להביא לצמצום ממשי בצריכת מים שפירים ברמת הפרט. עם זאת השימוש במים אפורים עלול לגרום לנזק סביבתי לקרקע ולמקורות המים ולפגוע בבריאות הציבור. הדרישה הגיעה לשולחן הכנסת בהצעות חוק שהוגשו בנושא. נשאלת השאלה האם נכון לטהר מים אפורים ברמת הפרט בנוסף לטיהור השפכים הנעשה היום ברמת הרשות או תאגידים אזוריים.

מים אפורים או מים ממוחזרים הם מי דלוחין (נוזלים הזורמים מכל קבועה, מכשיר או אביזר שאין בו הפרשות אדם). במי כיורי שירותים, אמבטיות ומקלחות יש רמות נמוכות יותר של מזהמים והם נחשבים "מים אפורים בהירים".

משבר המים העולמי הוגדר ע"י האו"מ עוד ב-1999 כאחת מ-2 הבעיות המפחידות ביותר של כדור הארץ (יחד עם התחממותו). בעבר תדירות ההדבקה וההעברה של מחלות זיהומיות באמצעות מים מזוהמים (מהפרשות של בני אדם או בע"ח) הייתה גבוהה מאוד. הקמת מערכות איסוף (הרחקת השפכים מהאדם), שיפורים שנעשו במהלך השנים בשיטות הטיפול ובאופן סילוק השפכים ופיתוחים שנעשו בנושא הגנה על מקורות המים ובשיטות הטיפול במים המסופקים - הורידו את מספר האירועים של מחלות זיהומיות שמקורן במים בעולם המערבי.

לשום סוג של התערבות לא הייתה השפעה גדולה יותר על התפתחות האומות ועל בריאות הציבור מאשר לאספקת מים בטוחים לשתיה ולסילוק נכון של הפרשות האדם.

דרכי העברת גורמי תחלואה משפכים לאדם הם ע"י מגע פיזי של אדם עם שפכים (במקרה נזילה או טיפול בשפכים), ע"י בע"ח שונים (כולל מעופפים) הבאים במגע עם שפכים, מגע ישיר של שפכים/ קולחים עם מזון, והעברה ע"י מים או אוויר.

כדי להשמיד גורמי תחלואה נדרש לבצע טיפול ביולוגי שעיקרו סילוק החומר האורגני וטיפול לאיכות המאפשרת השקיה ללא מגבלות והכולל סינון וחיטוי. תהליך זה הכרחי כדי לאפשר השקיה ללא מגבלות למטרת גינון ציבורי ופרטי ולהדחת אסלות.

כדי לענות על המחסור במים מדינת ישראל נוקטת במספר דרכים: השבת קולחין, התפלת מי ים ומים מליחים וטיוב מקורות מים שזוהמו או הומלחו. במדינת ישראל מיוצרים מדי שנה כ– 600-620 מלמ"ק שפכים. כ- 95% מהשפכים הנוצרים בישראל עוברים טיהור ומשמשים לאחר מכן להשקיה חקלאית. למעלה מ 80% מהקולחים המושבים מיועדים לשימוש חקלאי. מדובר בשיעור ההשבה הגבוה בעולם. רשות המים ממשיכה כל הזמן לפתח מפעלים להשבת קולחים לחקלאות.

ברמת הפרט חלו מספר תהליכים שהביאו את האזרח לרצות לטהר את המים שלו בתוך הנכס ולחסוך עלויות: ראשית, התחושה שמשק המים על סף קריסה. היו פרסומים נרחבים בנושא וקריאה גורפת לציבור לחיסכון במים. כמו כן המדינה נקטה מספר צעדים שנועדו לעודד את הציבור לחסוך ובעיקר: התאמת מחיר המים לכמות הנצרכת, קמפיין הסברה והיטל בגין צריכה עודפת של מים ועוד. הצעדים גרמו לעלייה משמעותית במחיר המים, צריכת המים הפרטית ירדה ורבים ניסו למצוא דרכים לחסוך במים.

שנית, המודעות הסביבתית של התושבים עלתה. המצב מתאים למגמות דומות בעולם בנושא בניה ירוקה. אזרחים הרוצים לעשות שימוש חוזר במים דלוחים מתאפיינים בדרך כלל במודעות גבוהה להגנת הסביבה ולצורך בחיסכון במשאבים סביבתיים. פעולות אלו, כאמור, אינן מאושרות , אך הן נתמכות הן על ידי מומחים שונים שדוגלים בשימוש ביתי בדלוחים, והן על ידי חברות מסחריות המעוניינות לשווק מערכות טיהור.

השוואה עם מדינות אחרות: ישנן מדינות אחרות שפעולה זו משתלבת בחשיבה של פיתוח בר קיימא, ובהן קיימות הנחיות לשימוש במי דלוחין. מדינת ישראל חברה בארגון הבינלאומי לשיתוף פעולה כלכלי ה-OECD. ולכן חייבת להוכיח כי היא נוקטת במדיניות של פיתוח בר קיימא, אשר בכללו נעשה כל שאפשר לחסוך במים. למרכז המחקר בכנסת הוכן מסמך ובו פירוט חקיקה בנושא בתשע מדינות בארה"ב. גם בישראל קיימת דרישה ציבורית גוברת לקדם פתרונות להשבת מים אפורים בשימושים בתחום הפרט כגון הדחת אסלות וגינון.

היתרונות במחזור מים אפורים ברמת הפרט

-חסכון כספי וחסכון במים שפירים ברמת הפרט: המצדדים טוענים שכל משפחה תחסוך כאלף ₪ בתעריפים של היום. מאה אלף משפחות יחסכו 135 מלמ"ק מים שפירים. לטענתם ניצול מי הדלוחין יספק חסכון כספי ברמת הפרט שיקזז את הפרש עלות התקנת המערכת ותחזוקתה.

-טענות נוספות שהועלו הם כי אדם צריך לחיות עם סביבתו בצורה ידידותית וברת קיימא. מניעת זכותו להשתמש שימוש חוזר במים שהוא כבר רכש מהספק בכספו פוגעת בחופש הפרט. לתחושת המצדדים גישת הרשויות פטרנליסטית ומזלזלת בכבוד ובאינטליגנציה של האזרח. לכל אזרח סביר יש אינטרס - לשמור על בריאות משפחתו לכן הרשויות צריכות לתת לאזרחים תקן הגיוני, בהיר ובר ביצוע ולדרוש שיהיה תו תקן למתקנים. 

-טענה נוספת היא כי הערכת הסיכון להמצאות פתוגנים, מתבססת היום בישראל על סטנדרטים מיושנים וכי יש אבסורד בכך שערכי הסף המיקרוביאלים לאיכות מים לסוגיהם קפדנים בכמה סדרי גודל בהשוואה לערכי הסף הנדרשים על ידי תקני המזון".

הצעת חוק הגנת הסביבה (שימוש מושכל במשאבי הטבע - שימוש חוזר במים–), התשע"א–2011 המקורית כללה מחזור מים אפורים בבתים פרטיים. ההצעה שעברה בקריאה ראשונה כוללת חיוב התקנת מים אפורים בכמה סוגי בניינים כגון: בתי מלון, קאונטרי קלאב וכו' (עסקים שיש להם מערכת אחזקה מרכזית, נדרשים ברישיון עסק ונמצאים תחת פיקוח), ואינה כוללת בנייני מגורים, מוסדות חינוך, משרדים ועוד. ב 05/06/2016 פורסם כי ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה להתנגד להצעת חוק זו.

החסרונות במיחזור מים אפורים

עמדת משרד הבריאות: משרד הבריאות מתנגד לטיהור מים אפורים ברמת הפרט. בעיני המשרד חלופה זו נחותה לאין ערוך בהיבט של בריאות הציבור כי מוסיפים מתקני טיפול בשפכים בקרבה מיידית לאוכלוסיה. מתקנים אלו הם נקודת תורפה בריאותית גם כאשר הם נמצאים במרחק מישובים והם מתוחזקים ומטופלים כיאות. על אחת כמה וכמה כאשר הם נמצאים בתחום הנכס וברמות תחזוקה וטיפול נמוכות.

סכנות סביבתיות ובריאותיות: בעיה מסדר ראשון היא הסכנות הסביבתיות והבריאותיות אשר נשקפות מן השימוש במים האלה. ריכוזי חיידקים ממקור צואתי שנמצאו במים אפורים קטנים רק במקצת מאלה המצויים בשפכים. ומהווים סכנה. גם כימיקלים מחומרי ניקוי, צבע שיער וכיוב', הנמצאים במים אפורים עלולים להסב נזק לסביבה. על מנת לטהר את המים לרמה הרצויה נדרשת בקרה הדוקה ופיקוח ואין אפשרות להציע יכולת ומשאבים הדרושים לפיקוח על עשרות אלפי מתקנים ביתיים. כמו כן- הטכנולוגיה להרחקת גורמי זיהום ממי הדלוחים יקרה ומורכבת הנדסית, והסיכוי שמתקן ביתי יעמוד בדרישות הבקרה והתחזוקה קטן ביותר. קיים גם סיכון לרשת המים השפירים כתוצאה מחיבורי כלאיים במערכות גיבוי למערכת ההשקיה והדחת אסלות.

היבטים תכנוניים סביבתיים וכלכליים: תכנית המתאר הארצית למשק המים קבעה כי הפתרון הנכון למדינת ישראל לטיפול בשפכים הוא טיפול ריכוזי באתר המרוחק מהציבור ולניצול מרבי של הקולחים לחקלאות. משרד הבריאות מתיר שימוש בקולחים באיכות "מעולה" לצורך השקיה של גינות ציבוריות, אך מעודד זאת במתקנים אזוריים.. שימוש במים אפורים מצריך מערכות כפולות כי בחורף הם יופנו למערכת הביוב, גורם לבעיות בזרימת השפכים (גריפת מוצקים בצנרת), ולתנודתיות גבוהה בין חורף לקיץ העלולה לפגוע בתהליך הטיהור במתקני טיהור השפכים

עלויות השימוש במים אפורים: מחד חסכון ישיר של הפרט בשל הפחתת צריכת המים ונפח השפכים המוזרמים. מאידך ברמת הפרט יש צורך בהשקעה בהתקנת מערכת לטיפול במים, הנחת צנרת, תחזוקה שוטפת ופיקוח ובקרה של הרגולטור או לשל חברה/ מפעילים שקיבלו הסמכה לכך. מחקר מקיף שנעשה על ידי פארטו הנדסה על עלות תועלת של פרויקטים להשבת מים אפורים מצא כי השבת מי קולחים ברמת הפרט אינה כלכלית.

ההיבט החוקי: בחוק המים (תש"ט 1959 סעיף 1,2) מדינת ישראל קבעה כי מקורות המים במדינה הם קניין הציבור. פירוט מקורות המים בסעיף 2 כולל בין מקורות המים גם את מי השפכים. הזכות לעשות שימוש במים כפופה להוראות חוק המים (סעיף 3). בסעיף 4 לחוק נאמר כי זכותו של אדם במקרקעין לא מקנה לו את הזכות לעשות שימוש במקור המים הנמצא באותה קרקע. ובמקרה שלנו בשפכים. הפניית המים האפורים לשימוש מקומי יקטין בהדרגה את כמות הקולחים לניצול חקלאי.

סוגיה נוספת שעלתה היא זכויות האזרח לעשות בביתו כרצונו- "ביתי מבצרי". הטענה היא שקיים פטרנליזם של המדינה כלפי האזרח. מצד שני לעיתים פטרנליזם זה חיוני במקום שהשיקול הפרטי מפריע לשיקול הציבורי.

עולה כאן שאלה ערכית: ברמת המדינה כמעט כל הקולחים מופנים לחקלאות. טיהור שפכים ברמת הפרט ידרוש מהמדינה ויתור על חלק ממשאבי המים שלה לטובת האזרח הפרטי – שאלה של טובת הכלל מול טובת הפרט. מדינת ישראל השקיעה כסף רב בהפניית השפכים לטיפול ולהשבה לשימוש חוזר. חיוב בחוק לעשות שימוש חוזר במים אפורים עלול לפגוע בהשקעות הקיימות ולגרום למדינה לוותר על משאביה. יתכן וויתור זה יגרום לייבוש החקלאות ולצמצום הקצאות לחקלאים.

אמנם יש כאן פטרנליזם כלפי האזרח, אך זה תפקיד המדינה במקום שהשיקול הפרטי יכול לנגוד ולהפריע לשיקול הציבורי. מערכות הטיפול הביתיות בישראל הן על גבול הכדאיות הכלכלית מבחינת הפרט, ובצפיפות האוכלוסייה הקיימת במדינה ובהתחשב בכך שרוב השפכים מושבים לחקלאות הנושא מהווה סיכון בריאותי מיותר.